"מי שמעז, מנצח" – שירות האוויר הבריטי המיוחד
"הדבר היחיד שאנחנו צריכים לפחד הוא הפחד עצמו" – פרנקלין ד' רוזוולט
"רק כשאנחנו כבר לא מפחדים אנחנו מתחילים לחיות" – דורותי תומפסון
ציטוטי הקלישאה הללו מוכרים לכולנו. הרעיון שפחד מעכב אותנו, מעכב אותנו, מונע מאיתנו ללכת אחרי המטרות שלנו והדברים שאנחנו רוצים להשיג הוא משהו שכולנו יודעים היטב.
השאלה היא למה אנחנו עדיין כל כך מהססים לעזוב את אזורי הנוחות שלנו ולעשות מה שמפחיד אותנו? אנו יודעים שהתוצאות נוטות לעלות על הפחדים, ואנחנו יודעים שהפחדים שלנו לרוב מופרכים. אז מה מעכב אותנו? רובין רץ שלנו הייתה שם, והיום היא חולקת את החוויות והטיפים שלה להתמודדות עם הדברים המפחידים.
בטרם אתחיל אני רוצה להמליץ על קריאת הספר "ציונות על רגל וחצי" של עופר בר יהודה. ספר שלכל אורכו מתקיימת התמודדות מרתקת עם קשיים והתגברות על פחדים של נכה צה"ל שאיבד את רגלו בפעילות מבצעית. הספר, שאגב כתוב בצורה קלילה למדי, מתאר התמודדות עם אירועים מאוד מאתגרים, יציאה מוחלטת מאזור הנוחות והתגמול הנהנה שבעקבותיו. אני מאוד ממליץ על קיראת הספר כמקור להשראה ומעקב אחר עופר בר יהודה גם בפייסבוק. זה יאיר את עיניכם !
כדי להתחיל, בואו נדבר על אזור הנוחות והכוח שהוא מחזיק על כולנו. לכולנו יש אזורי נוחות. אזורי הנוחות הם פיזיים ופסיכולוגיים, והם קיימים בחיינו האישיים והמקצועיים. ללא קשר לגילך או למעמדך המקצועי, אזורי הנוחות הם המקום שבו אנו מרגישים הכי בטוחים בעצמנו, ולעתים קרובות, הכי פחות מאותגרים. יש לנו דרך להיאחז בהם, גם כשהם כבר לא משרתים אותנו.
כשנפגשים עם מצב חדש שמביא אותנו לפחד, אנחנו נשארים באזורי הנוחות שלנו, מהססים להתקדם. כמו רבים מכם, אני מאוד מכיר את התחושה הזו.
הייתי קורא לעצמי מופנם קלאסי בהרבה מובנים – קראתי את "שקט" של סוזן קיין ושמחתי לדעת שאני לא לבד בנטיות הטבעיות שלי. למרות זאת, יש בתוכי משהו שנלחם ברצון שלי להישאר בבית ולהסתתר מתחת לשמיכה. זו תחושת בטן שדוחפת אותי מאזור הנוחות שלי על בסיס קבוע. זה דרייב, או אולי זה הצד המוחצן שלי. מה שזה לא יהיה, זה החזיק אותי, להשתנות ולצמוח. עברתי ערים מספר פעמים, גרתי מחוץ לארץ הולדתי ועסקתי בקריירות קשות – למרות שכל הדברים האלה הרגישו ממש ממש מפחידים.
אני חושב שיש לקח ללמוד מזה. אל תבינו אותי לא נכון – אני בשום אופן לא מוצר מוגמר ללא חת. ביום יום אני חווה פחדים מכל הרמות. אבל יש משהו שאני יכול ללמד על סמך החוויות שלי, וזה שלא ניתן למדוד את התגמולים שמגיעים מיציאה מגבולות אזור הנוחות שלך. הם משתרעים למרחקים, והם הרבה יותר מהתגמול המילולי שיכול לבוא עם אילוץ עצמך לפעול ללא חת. מלבד העובדה שיציאה מחוץ לאזור הנוחות שלך עשויה להיות פירושו נחיתת עבודה שלא היית מקבלת, להכיר חבר שמעולם לא פגשת או להתאהב בעיר חדשה, התגמולים עליהם אני מדבר הם רבים גדול יותר כי הם באים מבפנים.
הסוד הוא זה: ברגע שאתה יוצא מאזור הנוחות שלך פעם אחת, זה הופך לממכר. אני עדיין עצבני בכל פעם שאני עושה משהו שמביא לי פחד, אבל בגלל שהשגתי את המיני פחדים האלה כל כך הרבה פעמים הבנתי שרק טוב יכול להגיע מיציאה מאזור הנוחות שלך. רגשות הפחד הראשוני יחלפו, וסביר להניח שתשיג משהו חדש וחיובי. אם לא יותר, תחוו הרגשה של הישג על עשיית משהו שמלכתחילה חששת.
בואו נחלק את זה לכמה רעיונות קלים. בפעם הבאה שאתה מהסס, שקול את ארבעת השלבים הבאים כדי לצאת מאזור הנוחות שלך:
- זהה את הפחד שלך
ממה אתה באמת מפחד? מה זה גורם לך לפחד?
- שקול רווחים פוטנציאליים לעומת הפסד פוטנציאלי
במצבים רבים, פשוטו כמשמעו אין לנו ממה לפחד מלבד הפחד עצמו. ובכל זאת, יש יוצאים מן הכלל. אם אתה באמת לא רואה את עצמך צובר מהניסיון ברמה הפנימית או החיצונית, ואם אתה באמת מאמין שאפילו מעבר החוויה לא יתרום לצמיחה שלך, אז אני נותן לך רשמית את האישור לוותר הניסיון. אבל אם אתה חושב שהתמודדות עם הפחד תסייע לצמיחה שלך בכל דרך שהיא, המשך לשלב הבא.
- פשוט תעשה את זה
אלא אם כן מה שאתה מתכנן לעשות הוא מסוכן או מזיק בדרך כלשהי (ואני מקווה שזה לא), אז אתה צריך להפסיק לחשוב ופשוט לפעול. בִּיוֹשֶׁר. ככל שתנתח יותר את הפחד, כך הוא יגדל ותהיה לו שליטה גדולה יותר עליך. תפסיק לחשוב ותתחיל לעשות.
- בדוק את החוויה שלך
תחשוב על איך הפעולה של יציאה מחוץ לאזור הנוחות שלך גרמה לך להרגיש. מה הושג? האם אתה מרגיש תחושת הישג? האם באמת קרה משהו רע? שקול לרשום את הרגשות שלך כדי להתייחס בפעם הבאה שאתה מרגיש מפחד או מהסס.
בלי לדחוף את עצמך לעשות את הלא נוח, צמיחה לעולם לא מתרחשת. אמנם זה משהו שאנשים מדברים עליו הרבה, אבל לפעול לפי זה ולגרום לעצמך לעשות את הדברים שאתה הכי חושש מהם הוא עדיין נדיר למדי.
